גיל בינדר, בן רחלי ואורי, נולד ביום 25.7.1973, בבית החולים "סורוקה", בבאר- שבע.

למד בבתי- הספר היסודיים, "בארי" ו "גבים", בבית הספר התיכון ההתיישבותי "אשל הנשיא". עם סיום התיכון התגייס לחיל השריון, ולאחר ההכשרה הוצב בפלוגה מבצעית, בחטיבה 401.

הפעילות המבצעית בדרום לבנון התנהלה בשנת 1992 בצל הפיגועים נגד כוחות צה"ל בלבנון. בגזרה המזרחית החמה היה גיל בצוות של שני טנקים, שיצא מידי לילה למארבים מסוכנים, כאשר באחרון שבהם נקלע להפגזה עוצמתית, שבסיומה מצאו אותו חבריו במצב של הלם קרב קשה.

לאחר יומיים החמיר מצבו, והוא פונה בהרדמה לבתי- חולים בישראל. תחילה לצפת, ולאחר מכן לטירת הכרמל. כיוון שהיה תושב להבים, ביקשה משפחתו להעבירו לנגב, ובאותו יום פונה למרכז לבריאות הנפש בבאר- שבע, כשמצבו קשה.

לאחר אשפוז של כחודש חזר לביתו, והחל תקופת החלמה ושיקום. הוא ביקש להשאר בצבא, ובזכות שני קצינים מיוחדים, שרון גרינקר ומיקי דורון, חזר עבר מהשריון ליחידת דובר צה"ל בפיקוד הדרום. המראות מלבנון נותרו עמוק בתוכו עד יומו האחרון.

לאחר סיום שירותו בדובר צה"ל בתפקיד ראש הנציגות באוגדת עזה זכה להוקרת מפקדיו. תוך זמן קצר החל ללמוד במחלקה ללימודי המזרח התיכון, באוניברסיטת בן- גוריון בנגב. למרות ההחמרות במצבו הנפשי והאשפוזים, אחת לשלוש שנים, הצליח לסיים תואר ראשון ושני במחלקה. לאחר שהתקבל ללימודי הדוקטורט, ועשה כמחצית הדרך לקבלת תואר דוקטור, שוב הפילו אותו המראות מלבנון. במהלך האשפוז החמישי טופל במינון גבוה של תרופות, ומותו נגרם כתוצאה מהטיפול הכושל בו.

מותו נקבע ביום 5.11.2008. יהי זכרו ברוך.